ואז דנה ספקטור תקפה את מנחה התוכנית. כלומר, את טייפ הקסטות שבינה ובין אנה ארונוב. כלומר, את הקול שבקע ממנו ושאל את ארונוב אם היא מפחדת מבגידת הגוף, שלא תאפשר לה לעסוק במה שהיא עובדת כי רקדנים ואתלטים, יו נואו. "מי זה המיזוגן הזה ששואל את השאלות – זה לא מעליב?", ספקטור נחרדת.
"אבל זו האמת. הגוף בוגד", עונה ארונוב בנחת.
"מתי, בגיל 80?", דנה מגחכת. "תסתכלי על עצמך".

ארונוב מנסה להזכיר לה שהיא נשאלה על הגוף שלה כמקור פרנסה ומסבירה שכבר היום, בניגוד לגיל 18, היא כבר לא יכולה להתקרחן חצי לילה עם עודף קל של צ'ייסרי Grey Goose, ואז לקום פיקס ב־8:00 בבוקר. מרגע זה ועד שייפרדו לשלום, ספקטור תרקיד את השיחה סביב ציר המיניות – של אנה ושלה – והמילה סקס תעלה בשיחה עשרות פעמים. כשארונוב מעדכנת שהיא הרבה יותר רצה מרוקדת בשנים האחרונות, ספקטור תוהה אם לא חסרה לה "הדרמה הנשית" ומדגימה תנועות של רקדנית פלמנקו, "הבבבאם", היא מפרטת ומבליטה חזה.
"היה לי כל כך הרבה מזה בחיים", מעירה אותה ארונוב, "ולא לגמרי נהניתי מזה, בגלל הקונפליקטים שלי עם עצמי – איפה המיניות שלי ואיפה אני, ולמה תופסים אותי ככה ולא אחרת. ופתאום בריצה אין כל כך נשיות".
"הו! קשה להיות פצצת סקס", מפנימה ספקטור, "לא חשבתי על זה, זה לא פשוט".
"אז לא הצלחתי ליהנות מזה", מודה ארונוב, "נלחמתי בזה, לא ככה רציתי שהעולם יגדיר אותי".
"את מקרינה מלא סקס", פוסקת ספקטור שמרבה לקרוא לה בשמה המלא, אנה ארונוב. "כשניגשים אלייך יש ציפייה שתהיי נמרה־פנתרה ומעולה במיטה", היא שורטת את האוויר כחתול, "זה לא מלחיץ?"
אני חושב שארונוב עונה משהו כמו "אבל אני לא", אבל לך תדע, דנה פשוט בשוונג: "אבל מעיזים להתחיל איתך?".
"כן, בטח", משיבה ארונוב ונותנת בגברים האלה סימנים. "יש את הסוג הזה שאומר 'אלף, אני לא רואה טלוויזיה וממש לא אכפת לי מי את'. בשביל מה? כבר לא התחיל טוב", היא מגלגלת עיניים, וספקטור והיא נקרעות מצחוק. "יש את חסרי הביטחון", היא ממשיכה, ואני חושב על בחור חסר ביטחון שהתחיל עם אנה ארונוב והבין איזו טעות עשה רק אחרי שמשפט הפתיחה שלו נטרף בתוך בולען של מבוכה. כמו שאמר עומר מ"הסמויה": אם אתה הולך על המלך, עדיף שלא תפספס.

להראות כמה אני מינית
"אנחנו בדיוק הפוכות", מודיעה ספקטור, שנהנית מכל רגע. "אני, כדי להראות שאני לא רק עיתונאית רעה שיושבת וכותבת על אנשים, הייתי עסוקה בללבוש חצאיות מיני שמגיעות עד לפה", היא מסמנת אורך חצאית בקו המותניים. "להראות את הצד השני שלי. המאבק של החיים שלי זה להראות כמה אני מינית. הייתי לובשת בגדים בגודל של בול דואר, את לא מבינה איזה".
הטייפ מבקש להזכיר לספקטור שקריירת הכתיבה שלה נולדה ביום שבו אמא שלה הכריחה אותה להתחיל לכתוב ברצינות בגיל תשע, ותוהה מה היתה עושה לולא הפכה לכותבת. "היית רקדנית של ריקודים סלונים", עוקצת ארונוב במתיקות.
ספקטור: "האמת שכן, זה מה שרציתי להיות. ביקום מקביל זה מה שאני עושה, עם סרט על הראש וזה".
ארונוב: "אז למה את לא עושה את זה?"
ספקטור: "אני חושבת שאמא שלי הכתירה אותי. אמהות מכתירות. הן שמות לך כתר קטן על הראש".
"לי תמיד אמרו בבית שריקודים זה לא מקצוע", מספרת ארונוב בעליצות של מי שצפתה בזוג אנשים מכובדים אוכלים כובע גדול בסלון ביתם.
"יש משהו בחיים שלך, שהם חיים של גוף שמאוד מעורר קנאה", ספקטור טורפת את ארונוב במבטה. שוב היא מדגישה את היותן הפכים. היא הכותבת הנוירוטית, אכולת הספקות, למודת ההלקאה העצמית שמפחדת מהכל, מול הלוחמת העזה שלא אוכלת לעצמה את הראש, שיסודות פלדה של חינוך פוסט־סובייטי חישלו אותה, שידעה משמעת ודחיית סיפוקים בגיל שבו רוב הילדים עדיין יעשו הכל תמורת חטיף קינדר. ההפכים האלה יוצרים דינמיקה גיצית משובחת, גם כשדנה חשה נזופה ואומרת בצחוק "נזפת בי מאוד, אני לא רוצה להיות פה יותר".
וכדי לסכם את ההבדלים בין השנינות המתפנקת של ספקטור לתכלסיות ההישגית של ארונוב, הטייפ שואל את ארונוב עד כמה קשה לה להפסיד והאם היא מישהי שלא יודעת להפסיד.

דנה ספקטור ואנה ארונוב
"אני לא תחרותית בכלל", היא מפתיעה עם תזמון קומי מצוין, ושתיהן פורצות בצחוק. "סתם הדביקו לי את זה". ספקטור וארונוב כמעט קורסות מהכורסה מרוב צחוק. ארונוב אוספת את עצמה ומדייקת: "מה שאחרים מגדירים כתחרותיות, אני מגדירה כמצוינות, כהישגיות".
"עוד תשובה של בן אדם תחרותי", עוקצת ספקטור, "תמיד הם אומרים את זה. 'אני לא תחרותי, אני רק אוהב להצטיין'".
"למה אני צריכה להיות בינונית במשהו שבחרתי לעשות?", מצטדקת ארונוב, "השאיפה שלי תמיד להיות הכי טובה שאני יכולה".
התשובה המדויקת היא, כמובן, כי בינוניים מספיקים יותר סדרות בנטפליקס. אבל ספקטור לוקחת אותה פרוידיאנה מכאן ושואלת אם היא לא חושבת שכל זה נובע מכך שהוריה חינכו "את אנה ארונוב שרק אם היא מביאה 100 היא שווה משהו".
"אהבו אותי בכל תנאי", עונה ארונוב אבל מודה ש"אם אני אקבל ציון טוב אז יאהבו אותי יותר. ומן הסתם ככה גם אני תופסת את עצמי".
ספקטור רוצה לחמול קצת על הילדה שארונוב היתה, אבל ארונוב לא זקוקה לזה בכלל. "להגיד לך שזה עובד לרעתי?", היא מחבקת את התחרותיות שלה, "אני לא יכולה. אני מבינה את המקום הזה של לאהוב את עצמי לא משנה מה – אני עובדת על זה נורא קשה – ועדיין, אם אני הולכת לרוץ, אני רוצה לנצח במרוץ. וזה עושה לי מדהים".
"אני בוהה בזה בהערצה", מסכמת ספקטור.

אנשים לא יודעים עליי כלום
יש זמן לשאלה אחרונה. ארונוב שואלת את דנה מה בא לה שייצא בקסטה. "שיר של ריאהנה", היא מסתלבטת, והקסטה מלחששת שאלה על פרטיות.
"לתפיסתי אני בן אדם מאוד פרטי", משעשעת ספקטור את כולם, אבל נראית מאוד רצינית. "אנשים לא יודעים עליי כלום. אני מראה מה שאני רוצה שיראו באותו הרגע. בניגוד לחשפנית אני לרוב חושפת את הצד הפחות מחמיא שלי – המרפק המחוספס, הברך הנפולה".
ארונוב לא קונה את זה. ספקטור הרי השתתפה בשתי עונות של תוכנית ה־MRI של הקישקע, הידועה גם בשם "מחוברים", וקו העלילה שלה היה סנסציוני.
"אם את הולכת ברחוב את מרגישה שקופה קצת?", היא מנסה, אבל את ספקטור לא זורקים מאזור הנוחות שלה. "אם אני כותבת על הסקס שלי", היא מתייצבת על קרקע מוכרת, "אז זה אמיתי".
ארונוב מחייכת בתחושת ניצחון. "נו, אז זה הכי אינטימי".
"אני חושבת שזו שליחות לדבר על סקס", עונה ספקטור.
תמיד חיבבנו שליחים.

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר