הקסטה הראשונה בטייפ הישן מתחילה עם השאלה הקשה: "ממה אתה מפחד?". גל תורן, בתשובתו, סודק את הפאסון הקולי והנינוח להחריד שלו. "מה שמאיים עליי זה דחייה מהקהל. בתפקידים שאני מגלם או בשירים במרסדס בנד. אני מפחד לקחת את הפנייה הלא נכונה ושלא יוכלו לראות יותר את הפרצוף שלי".

אפשר להבין אותו. עד לפני שנתיים היה לו ברזומה קריירת רוקנרול מרשימה כסולן מרסדס בנד, אבל רק תפקיד אחד זכור בטלוויזיה, הרוקר המניאק, הבהמתי והסקסי של "תעשה לי ילד" מ־2008. היה גם את אהרל'ה, השוטר־קרימינל עם הפה ג'ורה בדרמת המשטרה "המיוחדת" מ־2012.
אבל בשנתיים־שלוש האחרונות מדובר בשיטפון: ב"להרוג את הסבתא" הוא דוד המסכן, עובד האוטו זבל שמגדל ילדים בלי לדעת שאשתו הביאה אותם לעולם עם אחיו הדוחה, וזומם לרצוח את אמא שלו כדי למכור את השטח שלה לכרישי נדל"ן. אחר כך הגיע התפקיד גונב ההצגה בדרמה הקומית של צביקה הדר, "לצבי יש בעיה", שם הוא מתפקד כחבר/קואוצ'ר/שאמאן של צבי המתוסבך. ב"אורי ואלה" האנינה הוא מגלם לראשונה את הצלע הנורמלית באיזושהי מסגרת חברתית או משפחתית. וכמובן התפקיד ההיסטרי בשתי עונות הממתק "האחיות המוצלחות שלי" כמפקד רוני, מלך האידיוטים, האיש שלא יידע מהי מודעות עצמית גם אם היא תצנח עליו מהרקולס. עוד רגע תראו אותו בתור האב המתנחל המלחיץ בסרט הקולנוע "פרה אדומה". ועוד לא דיברנו על הברומנס בהודו עם פבלו רוזנברג ב"טיול אחרי צבא". בום שנקר.
"אתה יכול להיות בחמישה דברים בו זמנית ולפרסם בנק", פורט תורן את החשש מחשיפת יתר, "ואז לא ירצו לראות אותך יותר והשצף הזה יהפוך לכלום. יש לי חברים, הם היו על גג העולם ופתאום — אין טלפון. והם לא יכולים לחזור לעבודה 'רגילה'. ויש משפחה לפרנס".
הטייפ ממשיך ללחוץ: "אתה מנהיג להקה, אבל כשאתה משחק, הבמאי הוא הבוס. איך אתה מגיב כשאומרים לך מה לעשות?".

גל תורן
"אני מאוד דעתן," עונה תורן. "ומצד שני כשאני נתקל בכישרון, יש לי צורך לתת לו להיות, לשאוב ממנו. אני יודע להיות מאוד מערכתי. גם כשאתה בראש פירמידה מסוימת, אתה לא באמת שולט בה ביד רמה".
הטייפ מנסה לטעון ששליטה זה דבר דפוק ומיותר, ותורן עונה שעריצות זה דבר נורא, אבל בלי שליטה יש כאוס. "שליטה זה דבר שבשבילו צריך לתת ולקחת. כשאני מרגיש שאני לא מתחבר למה שקורה, באשמת ראש המערכת — הבמאי, העורך או ההפקה — או שהתנאים לא מתאימים לי, אני מבהיר על ההתחלה שאני חייב להיות אני וזהו. למשל בהקראות תסריט אני שומר ביני ובין עצמי מה הולך לקרות כשיגידו 'אקשן' ויצלמו. לא רוצה לפזר את המסתורין מראש. כשמבקשים ממני לתת הכל כבר בשלב הקריאה אני רוצה לרצוח".
לרצוח. בחירה מעניינת של מילים. אני נזכר בווידוי מצמרר שנתן בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ("יש לי סיוט חוזר שבו אני נזכר שהרגתי מישהו והחבאתי אותו בארון") ומחליט להפסיק להציק לו עם שאלות, ופשוט לעשות איתו צ'ייסר. ובחרתי ב"לחיים".

צילומים: נועם פריסמן

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר